המסילה החיג'אזית – הסעיף המערבי

רכבת העמק- החלק הנסתר והפחות מוכר

עם חידוש נסיעת הרכבת בין חיפה לבית שאן נוכחנו כי המסילה נעה למעשה על תוואי רכבת קדום משנת 1900 ,היא המסעף המערבי של 'הרכבת החיג'אזית' אל הים התיכון, להלן. גם הקטע שבין בית שאן וצמח מוכר לנו מנסיעה על כביש 90 כאשר בצידי הכביש אנו רואים גשרונים ומעבירי מים, גשרים על נחל יששכר ונחל תבור וכן לעיתים את התוואי עצמו. המסילה מגיע אל תחנת צמח.

תחנת צמח חודשה לפני מספר שנים ובה שוכנת כיום המחלקה ללימודי ארץ ישראל של מכללת כנרת. ניתן לבקר במקום לראות את מבנה התחנה, הרציפים, מכלי המים ועוד.

מכאן נעה המסילה מזרחה אל חלק פחות מוכר דרך אפיק נהר הירמוך, לשם מועדות פנינו בסיור זה, אל החלק המקסים והפחות מוכר של תוואי המסילה.

מצמח יוצאת המסילה מזרחה, מקביל לכביש 92 של היום, מול קיבוץ מעגן לצד מגדל המים מצוי 'הסביבון', המתקן אשר איפשר סיבוב הקטר במקום לכיוון הנסיעה הנדרש. המסילה המשיכה משם לאורך כביש 98 לכיוון 'אל חמא' כשהיא מדרום לכביש ופתאום… פיתול לא מוסבר בכביש. בנקודה זו חצתה המסילה את הדרך, או נכון יותר הכביש כיום חוצה את המסילה, מכאן תוואי המסילה מצוי מצפון לכביש 98 ומקביל לו. בנקודה בה הכביש פוגש את גדר המערכת ניתן לראות את סוללת המסילה כשהיא מגודרת בחלקה ומפעם לפעם ניתן לראות אדני רכבת מציצים מתוך הסוללה.

המסילה עוברת במרחק של כ 50 מטרים מדרום לאבן גבול 71 שנקבעה כאן בשנות ה-20 של המאה הקודמת.

כעבור כמה מאות מטרים 'חוצה' המסילה את דרך המערכת ומכאן עושה המסילה את דרכה למטה לכיוון אפיק נהר הירמוך. בשנים האחרונות מאפשר הצבא לעיתים מעבר של השער בגדר וירידה האפיק. נלך לאורך תוואי המסילה לכיוון ה'גשר'- גשר 'אל הווא' או בעברית 'גשר הרוחות'. לצד הגשר נעשה הפסקה קטנה למנוחה וקפה.

בחירתו של מהנדס המסילה הגרמני, היינריך אוגוסט מייסנר, בתוואי הירמוך נקבעה בעיקר מהאופן המתון בו עושה ערוץ הירמוך את דרכו מהכנרת אל העיר דרעא. כמו כן בשל הדפנות הגירניות של האפיק שאפשרו את חציבת התוואי.

'גשר הרוחות' קיבל את פרסומו עת פוצץ ב'ליל הגשרים' ומאז לא שוקם, להלן. לצד הגשר נבנה ע"י התורכים מבנה לשיכון הפועלים והחיילים שביצעו את עבודות הקמת הגשר. המסילה חוצה את נהר הירמוך על גבי הגשר לשטח ירדן של היום וכעבור כמה מאות מטרים חוצה המסילה שוב לצדו הצפוני של הנהר אל 'אל חמא'. במקום תחנת רכבת מושלמת המכילה את כל מרכיבי התחנה, כיום 'המדגה' של קיבוץ מבוא חמה יושב על מבני התחנה המטים לנפול. לפני מספר שנים שוקם מבנה האירוח של התחנה אך שאר המבנים בסכנת קריסה.

מכאן ממשיכה המסילה מזרחה , חוצה את גשר 'אום בוטמה' אל שטח ירדן וממשיכה אל הכפר 'מוחייבה אל פוקה' הקיים כיום וניתן לראותו עת ניסע על תוואי גדר המערכת, באישור כמובן. בכפר מוחייבה אין תחנה ובצידו הצפוני של הכפר יוצאת המסילה ממנהרה קצרה שחלקה התמוטט ומגיעה לגשר נוסף הנמצא במוצא נחל מיצר אל נהר הירמוך, גם גשר זה נצפה מכביש המערכת. ממיקום זה ממשיכה המסילה בשטח ישראל עד למנהרה 105 שהשתמרה בצורה מדהימה.

אל המנהרה ניתן להגיע בתיאום עם הצבא, בעיקר בחגים. חונים בסמוך לשער 147 בגדר ויורדים רגלית אל אפיק הירמוך. קצת לפני האפיק עיקול שמאלה ומימין ניתן להבחין בסוללת המסילה, אדני הרכבת ולחדי העיין בפתח המנהרה.

וקצת גאולוגיה- אנו נמצאים באפיק הירמוך שהוא כאמור אפיק העשוי מסלע הגיר. במבט אל פתח המנהרה נראה שישנם מספר גושי סלע שחורים וכן מעל המנהרה. סלע זה הינו סלע הבזלת מתצורת 'רוקאד' הצעירה. נלך על סוללת המסילה לימין (לדרום מערב) אל פתח המנהרה. בדרך נחצה גשרון קטן, מספר נביעות מים ונגיע לאחר כ 300 מטרים אל פתח המנהרה. לפני שנכנס נסתכל חזרה אל הגשרון אותו עברנו- נשים לב כי הוא בנוי מקמרונות אבן אשר בינהם הונח לוח בטון, כנראה תיקון של הגשר שהיה בתחילה בנוי משלושה קמרונות, כמו גשרים נוספים לאורך המסילה.

המנהרה שלפנינו נחצבה בסלע הגיר, דרך סלע הבזלת ויוצאת לאחר 216 מטרים במקטע נוסף של סלע הגיר. נשים לב שהכניסה בנויה אבן מסותתת ומעוצבת שהשתמרה עד היום, במרכז המנהרה נראה את סלע הבזלת בו חצבו ללא צורך באבנים לחיזוק המנהרה וכשנצא אל הפתח השני נראה שוב את הבניה. לאורך המנהרה שרדו גם חוטי הטלגרף (הטלפון) של הרכבת. חדי העיין ביננו יראו כי על אדני המתכת של המסילה רשומות שנות הייצור, החל משנת 1900 ועד 1907, בחלקם אף מופיע מיקום הייצור.

מומלץ להכנס למנהרה עם פנס וכיסוי ראש, שימו לב לבורות בדרך. מיד בכניסה נשמע רעש שאינו מוכר לנו- אלו אלפי עטלפים החיים במנהרה- הרעש, משק הכנפיים והלכלוך עצום ומיוחד. נמשיך אל הפתח הרחוק ונצא דרכו למבט אל נהר הירמוך מערבה.

לאחר שנחנו, נחזור אל הרכבים. מנקודה זו בצאתה מהמנהרה המשיכה המסילה אל תחנת 'ואדי חאלד' אשר שופצה ע"י הצבא הירדני ומשמשת את מפקדת המרחב, טרם הכניסה לתחנה חוצה המסילה גשר נוסף על ואדי חאלד. מתחנת הרכבת נעלמת המסילה ועל התוואי בו עברה נסללה דרך לאורך הנהר ומזרחה.

הרכבת 'החיג'אזית' היא רכבת החג

בסוף המאה היט' החליט הסולטאן התורכי, עבדול חמיד השני, על הקמת תוואי מסילה אשר תוביל עולי רגל מוסלמים מדמשק אל הערים הקדושות לאיסלם- מכה ומדינה. נזכור כי אנו עוד לפני מלחמת העולם הראשונה וחלוקת האזור בין הבריטים והצרפתים ולמעשה כל המרחב היה בשליטה או השפעה תורכית. עד להקמת הרכבת נאלצו העולים לרגל ללכת כמה שבועות בשטח בשליטת הבדווים עם כל המשמעות מכך. כדי לקדם לקדם את הפרויקט השאפתני שכולל הקמת תוואי מסילה לאורך כ 1700 ק"מ, כאשר נזכור שהרכבת מונעת בקיטור ומחייבת מקורות מים זמינים ועיקרו של התוואי עובר במדבר. מעבר לכך התוואי עבר בנחלים רבים דבר שחייב בניית גשרים ועוד, חבר הסולטאן התורכי לגרמנים. הגרמנים הביאו את הידע והיכולות והתורכים את כוח האדם והמימון. מקובל לחשוב כי המסילה נסללה ע"י התורכים בסיוע הגרמנים אך אם נחשוב על כך יתכן והתמונה בכלל הפוכה.  מלאכת התכנון הוטלה על מהנדס הרכבות הגרמני, מייסנר, אשר החל בכך עוד בשנת 1883 והקמתה בפועל החלה בשנת 1900.

השליט התורכי הכפיף לצוות הביצוע כעשרת אלפים חיילים אשר חלקן עברו הכשרה ועיקרם שימשו כוח עבודה מאורגן וזול. בוני המסילה נזקקו לאדני בזלת רבים ויצורם הוזמן ממדינות רבות בעולם, עדות לכך ניתן לראות על האדנים עצמם. את הבעיה של מקורות המים בדרכה של הרכבת פתר מייסנר על ידי שימוש במי הנהר והנחלים בדרך, במעיינות במדבר וכן בבארות ובשאיבת מים מבטן האדמה וכל זאת על מנת לאפשר לקטר להמשיך בנסיעתו. יתכן ולטובת הקמת המסילה והפעלת הקיטור נכרתו עצים רבים בדרך, אולי זו הסבה שכיום מעטים יחסית עצי האלון בגולן.

עד שנת 1908 בה נחנכה המסילה נסללו 1302 ק"מ עד מדינה ולמעשה שם נסתיימה המסילה. עולי הרגל יכלו בעזרתה לחצות את כל הדרך בשלוש יממות על גבי הרכבת ללא צורך בשבטים שבדרך. רוחב המסילה, המרחק בין הפסים, נקבע על 105 ס"מ לפי התכנון הגרמני. דבר זה אפשר גם שימוש בפחות תשתית אך גרם לנסיעה איטית יותר של הרכבת. רוחב המסילה הבריטי וגם כיום הינו 143.5 ס"מ.

הקמתה של הרכבת סייע כמובן גם לשליטה התורכית בכל המרחב, היא שימשה את הצבא בתנועותיו אך גם היוותה את 'עקב האכילס' של התורכים. קו האספקה היה ארוך ויחיד והיה קל מאוד להטריד את הצבא התורכי ולפגוע בתוואי זה. סביב תוואי המסילה פעל 'לורנס איש ערב' יחד עם השבטים הבדווים במלחמה עם התורכים. הדבר חייב את התורכים להצמיד לתוואי צבא רב דבר שדילל את כוחותיהם באזורים אחרים והיה בין הגורמים למפלתם.

הסעיף המערבי- רכבת העמק

אל הרכבת מתחבר סעיף אחד אל הים התיכון, קו חיפה-דרעא, היא רכבת העמק באורך כ 161 ק"מ. בשנת 1903 החלו העבודות ובשנת 1904 נחנך מקטע ראשון בין חיפה ובית שאן ואורכו 59 ק"מ. שנה וחצי לאחר מכן נחנך המשך התוואי עד דרעא שבסוריה של היום. הרכבת פעלה כמעט ללא הפסקה עד שנת 1945. בכל נסיעה הוחלף הקטר שמשך את הרכבת מחיפה בתחנת צמח (מעגן) לקטר חזק יותר על מנת להעלות הרכבת את כל הדרך מהכנרת אל דרעא מגובה 200 מתחת לפני הים אל גובה כ 500 מעל פני הים. במקטע שבעמק יזרעאל נעשה שימוש עד שנת 1951.

במקטע שבין צומת צמח ומפגש נהרות הירמוך והרקאד עוברת המסילה על גבי 17 גשרים וחוצה 8 מנהרות.

לאחר מלחמת העולם הראשונה נקבע הגבול בין הבריטים לצרפתים באזור זה, הירמוך, במרכז תוואי המסילה או מרכז הנהר לפי הדרומי שבינהם. גבול זה תקף גם כיום בין ישראל וירדן.

ליל הגשרים

בלילה שבין 16 ל 17 1945 פעל הפלמ"ח, במסגרת תנועת המרי העברי, כנגד השילטון הבריטי בארץ ישראל. בפעולה מתואמת ומאורגנת פוצצו 11 גשרים שחיברו את ארץ ישראל לשכנותיה. גשר אל חמא פוצץ על ידי מחלקות הפלמ"ח ששכנו בקיבוצים אשדות-יעקב ואפיקים, אשר השתייכו לפלוגה ג' מהגדוד השלישי בפיקוד אהרן ספקטור ללא נפגעים. במסגרת המבצע פוצצו 9 גשרים, אחד ניזוק ואחד לא פוצץ. זהו המבצע בו נפגעו 14 לוחמים מהגדוד הראשון של הפלמ"ח בעת פיצוץ הגשר על נחל כזיב, גשר א-זיו.

העשרה

[תיאור המבצע לפיצוץ הגשר באתר הפלמ"ח: " הכוח יצא עם חשיכה מהפרדס של אפיקים על-גבי פלטפורמה רתומה לטרקטור, וכעבור נסיעה של כרבע שעה הגיע סמוך לאפיק הירמוך. בשעה 22:00, לאחר התארגנות, החל הכוח לנוע בתנועה רגלית לעבר היעד, מרחק 4 ק"מ. בשעה 21:30 יצא כוח משנה של שישה לוחמים מאפיקים והציב חסימות על הכבישים המוליכים לגשר. באותה שעה נכנסו שני אנשי פלמ"ח חמושים באקדחים לבנין הדואר במושבה כינרת, התקשרו למשטרות טבריה וצמח ומסרו להן בשם 'תנועת המרי העברי' התראה, כי בבניינים הוטמנו מטעני חומר נפץ העומדים להתפוצץ כעבור מחצית השעה. ההודעות יצרו אנדרלמוסיה וגרמו להסחת דעתם של הכוחות הבריטים, שירו משך כל הלילה אש חסרת תכלית באזור הכינרת, בעוד הכוח העיקרי הלך וקרב לגשר הירמוך.

בהגיע הכוח אל הגשר, הסתבר, בניגוד לתצפיות המוקדמות, שעמדות השמירה אינן מאויישות על-ידי שומרים. המטען שכלל 300 ק"ג חומר נפץ הונח בארבע פינות הגשר, פוצץ – והגשר קרס. בעת הנסיגה נתקל הכוח בקבוצת רוכבים של חיל הספר העבר-ירדני, שמיהרה למקום הפיצוץ. שניים מהרוכבים נורו והיתר הסתלקו.

הכוח המשיך בנסיגתו דרך השטח הירדני, סמוך לכפר אל-עדסייה, חצה שנית את הירמוך והגיע בשלום לקיבוץ אשדות-יעקב "]